על משקולות וכנפיים

There is freedom waiting for you, On the breezes of the sky, And you ask "What if I fall?" Oh but my darling, What if you fly?” ― Erin Hanso

"היא התעוררה בבוקר עם הרגשה רעה, נשפך לה הקפה על החולצה החדשה והיא איחרה את האוטובוס.. היא כבר לא האמינה שמשהו טוב יכול לצמוח מהיום הזה"

פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו תולים את ההצלחה שלנו בגורם חיצוני. אנחנו באמת ובתמים מאמינים שביום אחר זה יראה יותר טוב, במצב רוח אחר הביצועים שלנו יהיו מוצלחים משמעותית, ולרוב זו אפילו נבואה שמגשימה את עצמה. השאלה הגדולה היא: האם אנחנו מוכנים? האם אנחנו מוכנים לתת את המפתחות להצלחה וההתקדמות האישית שלנו ליד נסיבות חיצוניות?

כשאנחנו במגרש, עם הסוסים, הפרמטרים אפילו ורסטיליים יותר, יש לנו גורם נוסף שנקרא הסוס, שלפעמים גם הוא מגיע עם מצב רוח אחר ולעיתים גם לו קשה יותר.

זה השלב בו אני מבקשת מהרוכבים שלי לבחור: כנפיים או משקולות?

לכל אחד מאתנו ישנן המשקולות שלו: התכונות שהוא פחות אוהב, הרגלים שאותם הוא אימץ, נסיבות החיים המיוחדות שלו אפילו יום פחות מוצלח או מצב רוח..

אבל באותה מידה לכל אחד מאתנו יש כנפיים: התכונות הטובות שלו ההצלחות שלו החוזקות המיוחדות לו האמונות והחלומות.

בכל רגע אנחנו יכולים לבחור במה שמוריד אותנו למטה או במה שגורם לנו לעוף.

"המשקולות" יכולות להיות תירוץ טוב ל"למה זה לא מצליח".

בגלל שה"משקולות" תלויות בפרמטרים שחיצוניים לנו ואין לנו שליטה עליהם, הן תאפשרנה לנו לגבש אמירה נחרצת ש"אין לנו דרך לצאת מזה".

ברכיבה יש גבול מאוד מסוים אליו טכניקה טובה יכולה להביא אותי. אבל ההתקדמות מגיעה מהנעה פנימית רצון ומוכנות לאפשר לדברים לקרות. לפעמים אנחנו עושים כל מיני תרגילים שבהם אנחנו לוקחים מהרוכב את אחת החוזקות שלו.. ( עצמית עיניים, עזיבת מושכות) ובאותו הרגע רק משפט אחד מוביל את המשך הרכיבה. "תעשה שזה יצליח". מהמקום הזה הדברים תמיד מתקדמים. גם אם לא במאה אחוז.

במקום שבו אנו מנסים לגרום למשהו להצליח וזונחים את אותם ההסברים ללמה הוא לא מצליח - יכול לצמוח שינוי.